חברה בעירבון מוגבל

עוד מקדמת דנא, בחיי העולם העתיק, בתלמוד הבבלי ובמשפט הרומי, אנו עדים לביטויים המעידים כי התקיימו חיי מסחר מרובים בשותפים. המשפט בישראל הושפע, בלשון המעטה, מן הדין האנגלי, לפיכך ראוי לציין כי אנגליה של המאה ה-17 החלה להכיר בהתאגדויות של חברות.

ריבוי שותפים בפרויקט על בסיס עסקי משותף יוצר גוף מאוחד, חזק יותר, בעל הון רב יותר, עם יכולת השפעה חזקה על הסביבה ויוצר תחרות טובה ובריאה במשק. המסחר הושפע רבות מהתאגדויות אשר מקסמו את יתרונות הגוף המאוחד, ניצול היכולת האנושית כקבוצה ויצרו חיי מסחר ענפים יותר.   

העדר יתרונות משפטיים, לצבר אנשים שהתקשרו יחדיו על בסיס עסקי, גרם לעיכוב התפתחות חיי המסחר ולכן נוצר צורך למצוא פתרון משפטי יצירתי אשר ייצור יתרון, בנוסף ליתרון המסחרי, לקיומה של ההתאגדות. מהלך שיוביל לפריחה והתפתחות בחיי המסחר. 

יש להבדיל בין התאגדות של אנשים לחברה בעירבון מוגבל לבין שותפים ב"שותפות". קרי: שני אנשים ועד עשרים אנשים שהתקשרו ביניהם לניהול מיזם ו/או משותף לשם הפקת רווחים. השותפים חבים ביחד ולחוד לכל חוב שהשותפות עצמה חבה. אין הפרדה משפטית בין השותפות לשותפים, והללו חבים בחובות השותפות יחד ולחוד.

כבר במאה ה-17 אנגליה החלה להכיר בהתאגדויות של חברות ואף בסוף המאה ה-18 פס"ד אנגלי קבע שמהות התאגדות צבר אנשים לחברה בעירבון מוגבל, מהותו הנה כי החברה היא האחראית לחובותיה. הלכה למעשה, נפתרה שאלת אחריותה הנפרדת של החברה מבעלי מניותיה אף כשמדובר ב"חברת יחיד" – בעל מניות אחד.

חברה בע"מ, בשונה מ"שותפות", הינה ישות משפטית נפרדת – חובותיה וזכויותיה שייכים לה, בעת קריסתה אחריות חבריה מוגבלת אך ורק לסך ההון הנקוב במניות שכל אחד מבעלי המניות מחזיק. אם החברה חדלת פירעון אזי כל בעל מניות בחברה חב באופן אישי אך ורק בגובה הון המניות הנקוב שהוא מחזיק - אשר הוא טרם שילם עליו. מכאן כי ערבונו של בעל מניות בחברה באופן אישי הינו עד לסך הון המניות שהוא מחזיק אשר טרם נפרע. 

הצלחתם של תאגידים תלויה גם ביכולתם לשמור על הפרדה מוחלטת בין בעלי המניות לחברה, שלא ייווצר ערבוב נכסים, תוך שמירה על "מסך ההתאגדות". 

ללא שום ספק, ניתן לקבוע נחרצות, כי הפתרון המשפטי של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, מחד גרם להאצה בהתפתחות חיי המסחר, מאידך הותיר נושים רבים ללא כל יכולת גביית חובם. 

קיימים מקרים בהם אורגנים של החברה ניסו לנצל לרעה את "מסך ההתאגדות" בכך שיצרו חובות לחברה ללא חשש שהם יפגעו, לכן חברות רבות קורסות ללא כל רכוש או יכול להיפרע מחובות החברה ומותירים את נושי החברה בפני שוקת שבורה. מכאן שהחל מרוץ נושים אחר פתרון משפטי צודק, יצירתי ויעיל לבעיית חדלות פירעון של חברה. מאחר ואחריות החברה מהווה מסך החוצץ בין הנושים לבין בעלי המניות ושומרת על בעלי המניות בכך שהיא פוטרת אותם מאחריות אישית לחובות החברה, נושי החברה מנסים לגבות את חובות החברה מהאורגנים של החברה, ע"י חיובם האישי וכל זה ע"י הרמת מסך. השימוש בהרמת מסך הינו חריג המאפשר במצבים מיוחדים להרים את המסך המפריד בין אחריות החברה כישות משפטית בפני עצמה לבין אורגני החברה. למעשה לגלגל את חובות החברה לפתחם של אורגני החברה.